הסעות אלעד בע"מ נ' מינץ

פסק דין

התובעת הגישה נגד הנתבע, תביעה שטרית על סך 27,567 ₪ בגין המחאה שניתנה להבטחת התחייבויות הנתבע, לפי הסכם שערך עם התובעת ואשר במסגרתו התחייב ליתן לה שירותי הסעות והתובעת התחייבה לשלם לנתבע את תמורתם בניכוי הוצאות דלק. אין מחלוקת כי החוב הנתבע בתביעה, עומד בפועל על סך נומינלי של 17,795 ₪.

הנתבע טוען להגנתו כי ההמחאה ניתנה על החלק מבלי שצוין סכומה. ההסכם נחתם על ידו כחלק מאסופת מסמכים. התובעת לא שילמה לו עבור שירותי ההסעה של חודש אוגוסט 2007 סך של 3,768 ₪. הנתבע גילה בדיעבד שנהג שלו שהפעיל את המונית לאחר סיום ההתקשרות עם התובעת תדלק את המונית באמצעות הדלקן של התובעת ובגין כך מודה הנתבע כי הוא חייב לתובעת 5,409 ₪ עבור חודשים 9, 10 ו-12 2007 ולאחר ניכוי שירותי ההסעות שלא שולמו, מגיע לתובעת 1,641 ₪.

בתם הישיבה המקדמית של היום, הצדדים הסכימו, בהמלצת ביהמ"ש, כי לצרכי פשרה ומבלי להודות, הנתבע ישלם לתובעת את סכום החוב כפי שהוא מופיע בכרטסת, בסך של 17,795 ש"ח בניכוי 3,768 ₪ עבור חשבונית אוגוסט/ספטמבר 2007 וכן בניכוי הסכום ששולם, בסך של 1,636 ₪ (צריך להיות 1,641 ₪) וזאת בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהמועד שנועד לתשלום על פי ההסכם. כמו כן, הוסכם כי ביהמ"ש יכריע בפס"ד בפשרה, ללא נימוקים, לגבי נושא בטול ההנחות, כאשר יהיה רשאי לקבוע שלא מתווסף כל סכום בגין בטול ההנחות ולחלופין יהיה רשאי להוסיף סכום של עד 5,290 ₪ בגין בטול ההנחות. כמו כן, הוסכם כי ביהמ"ש יהא רשאי לפרוס את הסכום המוסכם והסכום שבמחלוקת אשר יוכרע כאמור, למס' תשלומים לפי שקול דעתו עם סנקציה למקרה של הפרת מי מהתשלומים. עוד הוסכם כי ביהמ"ש יכריע גם בשאלת ההוצאות ושכ"ט בפסה"ד בפשרה כאמור.

לאחר שעיינתי בחומר שנמצא בתיק והתרשמתי מטענות הצדדים ומהמסמכים שלפני, החלטתי לחייב את הנתבע לשלם לתובעת, סך של 14,000 ₪ בגין התביעה והכול בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.1.08 ועד לתשלום בפועל וכן את אגרת המשפט ובנוסף, שכר טרחת עו"ד בסך של 1,500 ₪ + מע"מ. כל הסכומים שנפסקו, ישולמו תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לנתבע.

ניתן היום, ט"ו אדר תש"ע, 01 מרץ 2010, בלשכתי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: